כמו בכל פעם בה הסכסוך הישראלי-פלסטיני ניצת מחדש, גם העימות הנוכחי ברצועת עזה העלה שלל האשמות בדבר הפרות מצד ישראל של החוק הבינלאומי. במסדרונות האו"ם מהדהדים קולות המתנגדים לאי חוקיותה לכאורה של ההתנהגות הישראלית, ו"מומחים" משפטיים מפריחים האשמות בדבר גרימת עוול לפלסטינים. כך, למשל, סגן המזכיר הכללי לעניינים הומניטאריים באו"ם, ג'ון הולמס, טען כי "בידודה של עזה על ידי ישראל... הוא בסופו של דבר עונש קולקטיבי המנוגד לחוק ההומניטארי הבינלאומי". באופן דומה, ארגונים כאמנסטי אינטרנשיונל העבירו ביקורת שגויה ומוטעה, שכללה גינוי על אכיפתם של כל "המצורים" על רצועת עזה מצד ישראל בתור "ענישה קולקטיבית".
הסכם הרגיעה בין ישראל לחמאס, שנמשך חצי שנה עד ל- 19 בדצבר, 2008, צמצם במידה רבה את המתקפות הפלסטיניות על אזרחי ישראל, אך לא הצליח להפסיקן כליל. למרות שההתקפות הפלסטיניות מהוות הפרה ברורה של היבטים רבים של המשפט הבינלאומי, הן הובילו להתנגדות רפה ביותר "למען הסדר הטוב" מצד משקיפים בינלאומיים. לדוגמא, חיפוש במערכת המידע של האו"ם בנושא פלסטין מגלה כי עשרות דו"חות פורסמו בשנה האחרונה בנוגע לעזה. עם זאת, רק דו"ח אחד בלבד שהתמקד בראש ובראשונה בהפרות הפלסטיניות של החוק הבינלאומי (מכתב מדיפלומטים ישראלים לבכירי או"ם בעקבות מתקפת טרור פלסטינית) נחשף ברבים. לא ניתן להצדיק את השתיקה המטרידה הזו על בסיס הטענה שקיימים חילוקי דעות בנוגע לחוקיות פעולותיהם של הפלסטינים, שהרי ברור למדי שההתקפות הפלסטיניות עומדות בסתירה למדדי המשפט הבינלאומי.
ההתקפות הפלסטיניות מפרות את אחד הכללים הבסיסיים ביותר של החוק ההומניטארי הבינלאומי: כלל האבחנה, המחייב את הלוחמים לכוון את כל מתקפותיהם על מטרות לגיטימיות - לוחמי אויב או יעדים שתורמים לפעילות הצבאית של האויב. הפרה של כלל האבחנה - מתקפות הפוגעות בכוונת מכוון באזרחים - היא פשע מלחמה.
לאור הדברים, כל אחת מ- 6000 המתקפות שביצעו ארגוני הטרור הפלסטינים לעבר יעדים אזרחיים בישראל היא בגדר פשע מלחמה. בהתאם לחוק הבינלאומי, הפלסטינים הרבים המעורבים במתקפות הם בבחינת טרוריסטים: חוליות המחבלים המשגרים את הרקטות, כמו גם אלו שמסייעים להם בארגון, במימון ובמתן מחסה.
בניגוד למתקפות הבלתי לגאליות של הפלסטינים מעזה והשתיקה הבינלאומית האופפת אותם, פעולות הנגד שנקטה ישראל הן גם חוקיות וגם, באופן פרדוקסלי, נתונות לגינוי. הדפוס המצער הזה בו גורמים בינלאומיים מעלימים עין מההפרות הפלסטיניות של החוק הבינלאומי בעודם מגנים בלהט את ישראל, אינו ייחודי למצב בעזה אלא מהווה עניין מוכר ומתמשך בהיבט הרחב של הסכסוך הישראלי-ערבי.
אין ספק שלישראל יש הזכות להשתמש בכוח על מנת להגן על עצמה מפני ההתקפות הפלסטיניות מעזה. בפעולת צה"ל הנוכחית, ישראל משתדלת ככל יכולה לשמור העקרונות הבסיסיים של החוק ההומניטארי הבינלאומי, למרות שהמחבלים הפלסטינים פועלים מקרב אוכלוסיה אזרחית תוך הפרה בוטה של החוק הבינלאומי. יתרה מזאת, בשל שיקולים פוליטיים פנימיים והחלטות בית המשפט העליון, ישראל לא זו בלבד שממשיכה להתיר הזרמה של מצרכים הומניטאריים בסיסיים לרצועה (מזון, מים, תרופות), במקרים רבים היא זו שמעבירה אתם בעצמה.
ג'סטוס ריד ויינר הוא עו"ד המתמחה במשפט בינלאומי וחבר באגודת עורכי הדין של ישראל- ניו יורק. פרופ' אבי בל מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן ונחשב מומחה למשפט בינלאומי.
הסכם הרגיעה בין ישראל לחמאס, שנמשך חצי שנה עד ל- 19 בדצבר, 2008, צמצם במידה רבה את המתקפות הפלסטיניות על אזרחי ישראל, אך לא הצליח להפסיקן כליל. למרות שההתקפות הפלסטיניות מהוות הפרה ברורה של היבטים רבים של המשפט הבינלאומי, הן הובילו להתנגדות רפה ביותר "למען הסדר הטוב" מצד משקיפים בינלאומיים. לדוגמא, חיפוש במערכת המידע של האו"ם בנושא פלסטין מגלה כי עשרות דו"חות פורסמו בשנה האחרונה בנוגע לעזה. עם זאת, רק דו"ח אחד בלבד שהתמקד בראש ובראשונה בהפרות הפלסטיניות של החוק הבינלאומי (מכתב מדיפלומטים ישראלים לבכירי או"ם בעקבות מתקפת טרור פלסטינית) נחשף ברבים. לא ניתן להצדיק את השתיקה המטרידה הזו על בסיס הטענה שקיימים חילוקי דעות בנוגע לחוקיות פעולותיהם של הפלסטינים, שהרי ברור למדי שההתקפות הפלסטיניות עומדות בסתירה למדדי המשפט הבינלאומי.
ההתקפות הפלסטיניות מפרות את אחד הכללים הבסיסיים ביותר של החוק ההומניטארי הבינלאומי: כלל האבחנה, המחייב את הלוחמים לכוון את כל מתקפותיהם על מטרות לגיטימיות - לוחמי אויב או יעדים שתורמים לפעילות הצבאית של האויב. הפרה של כלל האבחנה - מתקפות הפוגעות בכוונת מכוון באזרחים - היא פשע מלחמה.
לאור הדברים, כל אחת מ- 6000 המתקפות שביצעו ארגוני הטרור הפלסטינים לעבר יעדים אזרחיים בישראל היא בגדר פשע מלחמה. בהתאם לחוק הבינלאומי, הפלסטינים הרבים המעורבים במתקפות הם בבחינת טרוריסטים: חוליות המחבלים המשגרים את הרקטות, כמו גם אלו שמסייעים להם בארגון, במימון ובמתן מחסה.
בניגוד למתקפות הבלתי לגאליות של הפלסטינים מעזה והשתיקה הבינלאומית האופפת אותם, פעולות הנגד שנקטה ישראל הן גם חוקיות וגם, באופן פרדוקסלי, נתונות לגינוי. הדפוס המצער הזה בו גורמים בינלאומיים מעלימים עין מההפרות הפלסטיניות של החוק הבינלאומי בעודם מגנים בלהט את ישראל, אינו ייחודי למצב בעזה אלא מהווה עניין מוכר ומתמשך בהיבט הרחב של הסכסוך הישראלי-ערבי.
אין ספק שלישראל יש הזכות להשתמש בכוח על מנת להגן על עצמה מפני ההתקפות הפלסטיניות מעזה. בפעולת צה"ל הנוכחית, ישראל משתדלת ככל יכולה לשמור העקרונות הבסיסיים של החוק ההומניטארי הבינלאומי, למרות שהמחבלים הפלסטינים פועלים מקרב אוכלוסיה אזרחית תוך הפרה בוטה של החוק הבינלאומי. יתרה מזאת, בשל שיקולים פוליטיים פנימיים והחלטות בית המשפט העליון, ישראל לא זו בלבד שממשיכה להתיר הזרמה של מצרכים הומניטאריים בסיסיים לרצועה (מזון, מים, תרופות), במקרים רבים היא זו שמעבירה אתם בעצמה.
ג'סטוס ריד ויינר הוא עו"ד המתמחה במשפט בינלאומי וחבר באגודת עורכי הדין של ישראל- ניו יורק. פרופ' אבי בל מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן ונחשב מומחה למשפט בינלאומי.
המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה הוא מוסד מחקר עצמאי ללא כוונת רווח, הפעיל משנת 1976 ועוסק בחקר מדיניות ובנושאים מרכזיים העומדים על סדר יומם של מדינת ישראל והעם היהודי.
htttp://www.jcpa.org.il
htttp://www.jcpa.org.il
